הורמון גדילה והטיפול בו

פעילותו התקינה של הורמון גדילה (growth hormone)  תלויה ברמתם של גורמי גדילה אחרים, כמו IGF-1 או סומאטומדין C, המיוצר ברקמות שונות ורמתו יורדת במחלות רבות, כמו מחלת כבד, פרקים ומחלות של דרכי העיכול.

נמצא שיצור תקין של הורמון גדילה מתחיל בהיפוטלאמוס, תלוי גם בהימצאותם של החלבונים הנשאים בנסיוב BINDUNG PROTENUNS, אלה הקושרים אליהם את ההורמון גדילה וגם אלה הקושרים את הסומטומדינים. רמתם התקינה של החלבונים הנשאים תקבע את כושרו של ההורמון לפעול על הקולטן הספציפי שלו.

 

להורמון גדילה השפעה על המטבוליזם של הפחמימות. עליה ברמת ההורמון בדם תגרום ליצירת מצב הדומה לתנגודת לפעילות ההורמון אינסולין ועלייה ברמת הסוכר בדם, אם כי לא לרמות פתולוגיות ולא לסוכרת. נוסף לכך גורם הורמון גדילה לעלייה ברמות אחרות שיוחסו להורמון גדילה, כגון: מאזן חנקן חיובי, הוכחו כשוליות בלבד, אם כי בילדים חסרי הורמון גדילה חלה עלייה בולטת ב- MASS-LEAN BODY כלומר ירידה בולטת ברקמת השומן ובצורת פיזורו, האופיינית לילדים אלה.

 

יתכן שלהורמון גדילה השפעה גם על המערכת החיסונית ועל תפקוד השחלות והאשכים, אך אלה עדיין לא הוכחו סופית.

אופן מתן ההורמון הוא בזריקות תת עוריות יומיות. מאחר וההורמון מופרש מן ההיפופיזה בצורה של גלים (7-9 ליממה) ושיא הפרשתו נצפה בשלב של MOVEMENT RAPIO EYE , שהינו אחד משלבי השינה, מעדיפים לתת את הטיפול בערב, על מנת לנסות לחקות את השיא הזה.

המינון מחושב לפי 0.6 מ"ג ליממה לכל מטר מרובע שטח גוף. ניסיונות להגדיל את המינון לא הביאו לתוצאות טובות יותר לטווח הארוך.