נוגדי חמצון: גלוטתיון ואן-אצטיל אל-ציסטאין

הגלוטטיון פרוקסידאז הינו חלבון או יותר נכון לומר פפטיד (תוצר פירוק של חלבון) המיוצר בגופנו. הגלוטטיון פרוקסידאז מחזק את מערכות הגוף השונות, לרבות מערכת החיסון, כך נלחם במניעת וטיפול במחלות סרטן שונות, מחלות ניווניות שונות ומאט את תהליך ההזדקנות (שחיקת הגוף). גלוטתיון מורכב משלוש חומצות אמינו, ולהלן הן: חומצה גלוטמיט (גלוטמאט) ציסטאין וגליצין. הגלוטטיו (glutathione) מכיל קשר פפטידי יוצא דופן בין קבוצת האמין של מומצת האמינו ציסטאין לבין קבוצת הקרבוקסיל שעל שרשרת הצד של הגלוטמאט.

גלוטתיון מסונתז בגופנו ומורכב משלוש חומצות אמיניות: ציסטאין, חומצה גלוטמית וגליצין. הגלוטתיון בצורתו המחוזרת GSH  מהווה נוגד חמצון רב עוצמה המגביר את יכולת הכבד להגן על הגוף מפני נזקים של רדיקלים חופשיים. חומצה אמינית זו מסייעת לסילוק רעלים, מתכות כבדות (כגון: כספית, ומתכות רעילות אחרות), וחומרים קרצינוגנים (מסרטנים). הגלוטתיון מגן על  תאי הכבד מפני נזקי האלכוהול וזיהומים סביבתיים.

הגלוטתיון מצוי בתאי גופנו בשתי צורות:

1. צורה מחוזרת.

GSH) .2) צורה מחומצנת (GSSG). הגלוטתיון בצורתו המחוזרת הוא למעשה מחוזר מחומצת האמינו ציסטאין. הוא מסוגל לתרום את המימן למולקולות בלתי יציבות אחרות, כדוגמת: הרדיקאלים החומציים ופראוקסי ניטריטים. כמו כן, להפוך פר אוקסידים (חומר מחמצן) כגון:H2O2  למים.

חומצת האמינו ציסטאין הינה חומצת אמינו המקדמת (פרקורסור) לגלוטטיון פרוקסיזדאז, אך קליטתה ע"י תאי הגוף אינה גבוהה במיוחד. ישנה נגזרת של חומצת האמינו ציסטאין הניקראת: N-אצטיל L-ציסטאין (או בקיצור: NAC) אשר מעלה את רמת הגלוטתיון בגוף באופן יעיל יותר הגוף, בשל קליטתה האופטימאלית ע"י תאי גופנו, ליתר דיוק ביעילות פעילותה של חומצת האמינו אנ-אציטיל אל-ציסטאין פי-4 יותר מאשר חומצת האמינו ציסטאין. לגלוטתיון פרוקסידאז השפעה חזקה על הגנת מבני החלבונים בגופנו, לרבות הקולגן ברקמות השריר ורקמות החיבור. על כן עשוי להיות יעיל לטיפול ומניעת פציעות ספורט, הקשורות באימון יתר. כמו כן, במחלות ניוון שרירים (דושן, בייקר ועוד).

אן-אציטיל אל-ציסטאין יכול למתן מצבים דלקתיים רבים, ביניהם: מחלה חסימתית כרונית של הריאות (COPD), שפעות הנגרמות מוירוסים שונים, מחלות פיברוטית של הריאות (כדוגמת: סיסטיק פיברוזיס). יש לציין, כי אן-אציטיל אל-ציסטאין פועל כמרחיב כלי-דם (vasodilator) וזאת ע"י עידוד יצירת ופעולת גז הנייטריק אוקסיד, או בקיצור: NO (חד תחמוצת החנקן), הגז הנ"ל הינו ידוע כבעל פעילות וזודילטורית.

הגלוטטיון חיוני לתפקוד התקין של הכבד, לתהליכי דטוקסיפיקציה (נטרול רעלים שונים). למשל: בהרעלת התרופה פרצטאמול (אקמול), ישנו נזק מסיבי לתאי הכבד וזאת ע"י חיסול מצאי הגלוטטיון פרוקסידאז התאי הכבד, חשוב להבין כי המצב עשוי להסתיים במוות. על כן, בבית החולים הטיפול הינו אנ-אציטילציסטאין (N-Acetyl-Cysteine) בדרך הוריד, אשר מגביר את רמות הגלוטטיון בתאי הכבד. חשוב לציין, כי גם חומצה אלפא ליפואית, ותמצית גדילן מצוי או יותר נכון האלקלואיד הפעיל שלו סילימרין (silymarin) מגבירים את רמות הגלוטטיון בתאי הכבד.

שכיחותן של מחלות שונות, תלויה באופן ישיר ברמות הגלוטטיון הנמצאת בגופנו. למעשה כמעט כל מחלה נוכל לגלות קשר לרמות הגלוטטיון בגופנו.

אנ-אציטיל אל-ציסטאין יעיל מאוד לטיפול בברונכיט כרוני, אסתמה (גנחת הסימפונות), סיסטיק פיברוזיס, נפחת (אמפיזמה). חיונית למעשנים כרוניים בשל יכולתה נוגדת החמצון.

הגלוטתיון מצוי במזונות, ובעקר בירקות ובפירות, אך מיוצר (מסונתז) גם בכבד בכמויות משמעותיות. ציסטאין היא אחת מחומצות האמינו המכילות קבוצת סולפהידריל (SH), הקבוצה התפקודית של גלוטתיון. שתי מולקולות של גלוטתיון (GSH) יכולות לנטרל ROS, כדוגמת: מימן על-חמצני וליצור גלוטתיון מחומצן דיסולפידי.

חשוב לציין, כי ניתן לצרוך את הגלוטטיון בצורתו המקורית טרי-פפטיד (שלוש חומצות אמינו קשורות יחד בקשר פפטידי), אך קליטתו של הגלוטטיון כפפטיד ממערכת העיכול אינה אופטימאלית. על כן, נותנים את הפרקורסור (המקדם) של הגלוטטיון בגופנו, הלא היא חומצת האמינו ציסטאין, או באופן יעיל יותר את הנגזרת של חומצת האמינו ציסטאין – אנ-אציטיל אל-ציסטאין.