דיאטה ותזונה רפואית בשיטת Diet2All

מאזן המים בגופנו

 

מים הם תרכובת כימית המהווה בסיס לכל צורות החיים המוכרות, כולל האדם. מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן ומאטום אחד של חמצן. הנוסחה הכימית של המים היא H2O.

 מאזן המים בגופנו

מאזן המים היומי של האדם מורכב מהכנסה ופליטה יומית: (מ"ל)

 
הכנסה יומית:                                 פליטה יומית:
מזון יבש – 900                            אידוי שאין חשים בו - 600
נוזלים – 1250                              אידוי בנשימה – 400
מי חמצון – 350                            צואה – 100
                                                     שתן – 1400
 
סה"כ                                            2500 ממ"ל
 

גוף האדם מקבל את מימו מ- 3 מקורות

1.       מים והנוזלים משתייה.

2.       מים שנמצאים במזונות – פירות וירקות מכילים 80-95 אחוז מים.
מזונות יבשים – לחם 55% ובשר 75% מים

3.        בתהליך חמצון אבות המזון – תהליך שמתרחש בתוך התא להפקת אנרגיה, המים הינם תוצר לוואי של ה- ATP. בשריפה/חמצון 1 גר' שומן מקבלים 1.1 גר', 1 גר' פחמימות מקבלים 0.55 גר',  1 גר' חלבון מקבלים 0.41 גר'.
תפריט מזון מאוזן מספק 350 גר' מי חמצון ביום. כמות זו אינה מספקת לצורכי האדם. גוף האדם מאבד את מימו ב-4 דרכים:
 
1.       העור:     גם בתנאים רגילים של טמפ' ולחות עורנו לח במקצת, גם כאשר לא מזיעים – זהו האידוי שאין חשים בו. אידוי 1 גר' מים = איבוד 0.58 קלוריות. בדרך זו מאבד הגוף כ- 350 קלוריות.

2.       אויר הנשיפה – בתנאים מסוימים, בלחות נמוכה ובגובה רב נשימה עמוקה, עבודה מאומצת הגוף מאבד בדרך זו כמויות בד"כ גדולות. דרך העור והריאות מאבד הגוף אנרגיה של 580 קלוריות שהם 20-25 מהאנרגיה הנוצרת ע"י האדם בעבודה קלה.

3.       צואה – איבוד המים בצואה מעיד על קושר הספיגה הגדול של המעיים הגסים, המעיים סופגים למעלה מ- 2 ליטר מים מהמזונות ומהנוזלים. הם סופגים גם כ- 8 ליטר מים הנשפכים ממיצי העיכול וזהו מחזור פנימי סגור של מים. הפרשת הנוזלים ממיצי העיכול: רוק (1500) מיצי קיבה (2500), מיץ המרה (500), לבלב (700) ומעיים (3000). כשיש פגיעה במנגנון והספיגה במעיים (מתלווים שלשולים קשים) הגוף יכול לאבד כמויות מים גדולות.

4.       שתן: חצי מכמות המים מופרשת מהשתן. 180 ליטר מים מסתננים כל יום בפקעות הכליות. למעלה מ-95% מהמים נספגים בנקבוביות בגוף. רק 1.4 ליטר מופרשים – מדובר במחזור פנימי של מים ומטרת הכליה לווסת ולאזן את משק המים. כששותים יותר מוציאים יותר בשתן, אם שותים פחות או פעילות מאומצת מוציאים פחות בשתן. כמות השתן אינה קטנה מ- 400 – 500 מ"ל ליום כמות מינימאלית זו, דרושה בשביל הפרשת מלחים- אוריה ורעלים אחרים.
 
הורמונאלית: ויסות הפרשת השתן הוא הורמונאלי. האונה האחורית של יותרת המוח מפרישה הורמון ADH ובהשפעתו גדלה כמות המים שנקבוביות סופגות חזרה. בחוסר מים גוברת הפרשת ההורמון והפסקת הפרשתו נעשית ע"י קבלת מים בחזרה. חוסר מים מגביר את ריכוז החומרים בדם ואז יש עליה בלחץ האוסמוטי בדם וכעת ישנו גירוי בתאים בהיפותלמוס ולהם קוראים תאים קולטי שינויים בלחץ האוסמוטי, התאים שולחים אותות עצביים ליותרת המח ואז ישנה הגברה של ההורמון ADH וכמות המים שסופגים האבוביות גדולה יותר וכמות השתן יורדת.
 
חוסר במים: הגוף מגביל את העברת המים בכליות אך אינו עושה כן בעור ובריאות וזאת ע"מ לשמור על טמפ' הגוף.
 
מחסור חמור במים: במקרים אלו מואצת זרימת המים בעור וכתוצאה מכך נפגע תהליך קירור הגוף.
 
תופעות לאחר איבוד מים: התייבשות מתאפיינת בתשישות, סחרחורות, עייפות שרירים, כאבי בטן, עור אדום, עליה בטמפ' הגוף וקצב מואץ של הלב (דופק מהיר ותעוקה בחזה). כאשר תאי שריר והעצב תורמים מעצמם נוזלים למע' הגוף.
ירידה במשקל 15%-20% בשל חוסר מים – נכנסים  ואח"כ למוות.
 
תזונה ואיבוד מים: צום מוחלט וארוך מגביר את איבוד המים בגוף, בעקבות המחסור באנרגיה הגוף שורף חלבונים וכתוצאה מכך נוצרת כמות גדולה יותר של שתנן וכדי להפטר מזה צריך כמות מים גדולה יותר. הפחמימות והשומן חוסכים את פירוק החלבון וע"י כך יש פחות אוריה ומאבדים פחות נוזלים (זה מה שקורה בתהליך הראשוני של דיאטות).
2all בניית אתרים