היפרגליקמיה (רמת סוכר גבוה בדם)

במצב נורמאלי, באדם בריא, לאחר אכילת מזון המכיל סוכר, מופרש מבלוטת הלבלב לזרם הדם ההורמון אינסולין. האינסולין מאפשר לסוכר להקלט בתאים, ומהווה כמעין מפתח לכניסת הסוכר לתוך התאים. ע"י מנגנון זה בשיתוף הורמון נוסף הניקרא גלוקגון אשר פעילותו אנטגוניסטית להורמון אינסולין שומר גופנו על רמות קבועות יחסית של סוכר בדם, ומונע מצב של היפרגליקמיה (והיפוגליקמיה).

היות וריכוז הסוכר בדם עולה, ניתן לשלול או לאבחן היפרגליקמיה באמצעות בדיקת דם פשוטה. הבדיקה יכולה להתבצע ע"י לקיחת דם ורידי ובדיקתו במעבדה, או בעזרת מכשיר גלוקומטר, המאפשר למדוד את ריכוז הסוכר בדם באמצעות דקירה קטנה באצבע.

את ריכוז הסוכר בדם מודדים ב- %mg או ב-mg/dl (מיליגרם לדציליטר, עשירית הליטר). ריכוזי סוכר תקינים נחשבים בין 60mg/dl ל 140mg/dl. במקרים של היפרגילקמיה, ריכוז הסוכר בדם יהיה מעל 140mg/dl.